hadracha.co.il

למידה חווייתית – מכתב גלוי למחנכת הכיתה / אלי כהן

 

למזלי אני כבר לא חייב לקרוא לך "מורתי" ולהצביע ולקבל את רשות הדיבור לפני שאפנה אלייך. עברו שנים רבות מאז סיימתי לחמם את ספסל הלימודים בבית הספר, אבל אני עדיין זוכר במדויק את הטראומה הלוהטת שעברה על תנוך האוזן שלי כשגררת אותי אל מחוץ לכיתה כי "הפרעתי בשיעור". אלו היו ימים קשים שבהם מורים תקפו תלמידים "ברשות ובסמכות", וההורים אף הוסיפו משלהם.

 

זכור לי שכל פעם שקיבלנו תעודה שנתית היא הייתה מונחת בשקית ניילון שקופה שעליה היה כתוב באותיות דפוס כחולות "למד מאהבה וסוף הכבוד לבוא". נכון, שמרתי את כל התעודות. אבל לומר לך ת'אמת ? כמעט אף אחד מאיתנו לא למד מאהבה כי אם מפחד ורעדה: פחד מפני המנהל, מפנייך, ומפני ההורים. כמה נחרדנו אז מהמחשבה שיסלקו אותנו אל מחוץ לכיתה, או נצטרך להחתים את ההורים על "הערה ביומן", או נועמד בפינה "עם הפנים אל הקיר". כבוד גדול לא היה שם. פחד ועלבון גדול היו שם בשפע.

 

ואיך יכולנו שלא להפריע ? השעמום היה בלתי נסבל בחלק לא קטן מהשיעורים. ומה אנו זוכרים היום מכל השיעורים ביסודי או בתיכון ? למשל: מה אני זוכר על תולדות אשור ? על ההרכב הכימי של דו תחמוצת הפחמן ? על חומצות אמיניות ? על הפוספטים בנגב ? ממש כלום. דווקא על דויד ובת שבע לא סיפרו לנו דבר. לא שאפשר היה ללמוד מזה הרבה, אבל זה היה יכול להיות קצת יותר מעניין.

 

עם קצת חשיבה יצירתית, יכולנו להעלות הצגת תיאטרון על סיפור היסטורי או תנ"כי או לצאת לטיול באתרים עליהם למדנו בכיתה, במקום להאזין לקולו המשמים של המורה להיסטוריה או המורה לתנ"ך. יכולנו לערוך ניסויים מדעיים כדי להבין את חוקי הטבע במקום ללמוד בעל פה את חוקי ניוטון, ויכולנו לחשב את כמות הכסף שחסרה לנו לצורך המסיבה השנתית במקום ללמוד לפתור משוואה סתמית עם נעלם אחד גדול. כמובן, יכולנו לחשב את קוטר המעגל הדרוש לנו למשחק בחצר בית הספר, במקום לחשב את רדיוס המעגל שצייר המורה להנדסה על הלוח. יכולנו..... באמת שיכולנו, אך רק מעטים מקרב המורים ידעו לאפשר לנו.

 

מה אגיד לך ? לא תאמיני, אבל בשנים האחרונות הייתי מספר פעמים בסדנת מנהלים בחיק הטבע וקיבלתי כובע ובקבוק מים בדיוק כמו בטיול השנתי, אבל שם לשם שינוי גם נהניתי מאוד. לא רק נהניתי אלא גם למדתי בחשק רב. מתברר שלמידה והנאה יכולות להופיע בו זמנית. זה היה ממש מענג עבורי. פתאום נחמד להיות ילד ולשחק, לנוע בחופשיות בחיק הטבע כדי לבצע משימות מסובכות. זה אפילו מעניין ומעניק כמה טיפים שימושיים לחיים. כמה מוזר שדווקא כשהיינו ילדים דרשת מאיתנו להתנהג כמבוגרים, ואילו בסדנת המנהלים אמרו לנו ששינוי מתרחש דווקא כשאנו מתחברים לילד שבנו. עולם הפוך, לא ?

 

האמת ? מזל שעוד אפשר לעבור חוויה מתקנת בגיל כה מבוגר. מזל גדול שאני כבר לא חייב לקרוא לך "מורתי". 

 

                                             לקריאת התגובות למאמר זה
  
אלי כהן הוא יועץ לניהול, מאמן עסקי ומגשר העוסק בליווי עסקים משפחתיים. מנהל חברת הדרכה יוצרת פיתוח ארגוני בע"מ 
 

כל הזכויות שמורות  ©


המידע במאמרים הוא כללי בלבד ואינו מהווה בשום אופן יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ מקצועי.
נבקש לא לעשות כל שימוש במאמרים ללא קבלת רשותנו מראש ובכתב.

02 - 586 - 1001

לפרטים צרו קשר

שם:
דוא"ל:
טלפון:
אומרים עלינו